בונפיל נ' ח"כ פרוש

פסק דין

התביעה היא תביעה כספית בגין כשלון תמורה בגין שירותיו של התובע לנתבע, שניתנו לו במסגרת מערכת הבחירות לראשות העיר ירושלים בה התמודד הנתבע.

טענות בעלי הדין:

התביעה הוגשה בעילה חוזית בגין הפרת התחייבות של הנתבע לתובע לשלם לו את שכרו בגין פעילותו כראש מטה מבצעים שלו במערכת הבחירות מבלי שמילא אחר התחייבותו כלפיו. בנוסף טען התובע כי לא קויימה התחייבות של הנתבע לשלם לו את הוצאותיו לשכר דירה עבור מטה המבצעים ול'קופה קטנה' שהוצאו במסגרת שירותיו לפי הזמנתו של הנתבע מהתובע ליתן לו את שירותיו.

התובע טוען כי עיקר עבודתו עבור הנתבע היה בפעולותיו במגזרים הערבי והחילוני אשר הוא הצליח בהם בהביאו להישג בהגדלת מספר הבוחרים עבורו. בהיותו בעל מומחיות בניהול מערכות בחירות ועתיר ניסיון בפעילות ציבורית, פנה אליו הנתבע וביקש לקבל את שרותיו לגיוס תמיכה עבורו מאותם מגזרים, שאינם נמנים עם תומכיו ה'טבעיים' של הנתבע. במסגרת זו, הבטיח לו הנתבע לתת תשלום מלא עבור שירותיו ועל בסיס אותה התחייבות הוא נעתר לפנייתו ונתן לו את שירותיו החל מחודש יולי 2008 ועד מועד הבחירות. במסגרת שירותיו לנתבע הוא הפעיל וניהל מטה שכלל מאות פעילים, ערך עשרות אירועים וכן ערך מפגשי תמיכה עבור הנתבע. פעולותיו, נעשו בתיאום עם הנתבע . התובע, התלווה לסיורים, אירועים ומפגשים שונים של הנתבע עם ציבור מהמגזרים הערבי והחילוני וביום הבחירות, שימש כראש מטה הבחירות מטעם הנתבע. תוצאות הבחירות הוכיחו לטענתו את הצלחתו. שכן, היקף הבוחרים בנתבע מאותם מגזרים, שאינם מזוהים עם ההשתייכות הדתית והמדינית של הנתבע וסיעתו, מעיד על הצלחת פעולותיו בהיותו ראש מטה מבצעים של הנתבע.

לטענת התובע, הישגיו של הנתבע לפי מנדטים ניתנים לשיערוך לפי התמורה המגיעה לכלל המנדטים בסך של 2,400,000 ₪ (סך של 800,000 ₪ עבור כל מנדט) ולמרות זאת, לא שלם לו הנתבע את שכרו ממועד הבחירות ועד יום הגשת התביעה בניגוד להבטחות שנתן לו. הבטחותיו של הנתבע לשלם לו את שכרו ניתנו לו במספר הזדמנויות לרבות בסביבות חודש אפריל 2009 עובר לנסיעתו של הנתבע לחו"ל, בהבטיחו לשלם לו את שכרו לכשישוב ארצה ובדומה לכך, ערב נסיעתו של הנתבע לקנדה. בדיעבד התברר לו, כי ההבטחות היו לשווא ולא קויימו.

שכרו המוערך של התובע שלא שולם לו הוא בסך של כ- 20,000$ לחודש ובתוספת מע"מ למשך 4 חודשים . סה"כ 80,000$ . בנוסף, לא שולמו לו הוצאותיו ל"קופה קטנה" בסך של 15,000 ₪ וכן הוצאותיו לשכר דירה למושכר ששכר עבור המטה של הנתבע אותו ניהל והפעיל התובע, ברחוב יפו 34 בירושלים. בהתאם לכך, הועמדה התביעה ע"ס של 410,000 ₪.

התביעה, הוגשה גם כנגד הנתבעת 2 "אגודת ישראל" אשר טענה כי האישיות המשפטית אינה נכונה בכתב התביעה והכחישה כי היא התמודדה במערכת הבחירות בירושלים. כפועל יוצא, היא לא שכרה את שירותיו של התובע. לפיכך טענה הנתבעת 2 להיעדר יריבות מה גם, שכתב התביעה לא הומצא לה כנדרש ודינה להידחות.

בהחלטתי מיום 4.11.10 נמחקה התביעה כנגד הנתבעת 2 וניתנה רשות לתובע לתקן את תביעתו, בתיקון פרטיה של הנתבעת, אך הוא לא עשה כן. בהתאם לכך, טען התובע בסיכומיו בתביעה כנגד הנתבע בלבד.

הנתבע, דוחה את טענות התובע וטוען להעדר עילה כנגדו הואיל ואין כל הסכם או התחייבות בכתב או בעל פה לתשלום שכר או תמורה לתובע עבור פעילותו שכן, הוא פעל בהתנדבות. ההסכמים שנחתמו עם התובע ממצים את ההסכמות ביניהם לפיהם זכאי התובע רק לכיסוי הוצאות ולא הוסכם על תשלום שכר עבור פעילותו. התובע, פעל עבורו על מנת להגדיל את סיכויו לשוב ולהשתלב בתפקיד בכיר בעיריית ירושלים ככל שהנתבע, ייבחר לראשות העיר וללא כל ציפיה לתמורה בתשלום שכרו בדומה למתנדבים אחרים שפעלו עבורו במערכת הבחירות. הנתבע, לא מכחיש שהתובע ביקש ממנו סיוע עבור פעילותו מאוחר יותר. לדבריו, הוא ניאות לנסות לסייע לו במצוקתו עקב פגיעה בפרנסתו מחמת פעולותיו עבורו זאת לפנים משורת הדין ולא כשכר עבור פעילותו. הסכמתו היתה להשתדל לתת לו תשלום כלשהו ככל שיצליח בגיוס תרומות, מה שלא קרה בפועל.

בנסבות אלו טוען הנתבע כי אין כל עילת תביעה כנגדו בהיעדר התחייבות חוזית שלו לתשלום שכרו של התובע והיעדר סיכום, גם לא בע"פ, לשלם לו שכר כלשהו. הנתבע, גם הכחיש כי הנתבעת 2 השתתפה בבחירות וממילא, היא לא הבטיחה מאומה לתובע.

הנתבע, לא חלק על כך שהתובע שימש כפעיל למען בחירתו בבחירות המוניציפליות. אולם על פי שני הסכמים עליהם חתם התובע, לא קמה לו זכות לקבל שכר עבור פועלו כי אם תקציב לכיסוי הוצאותיו. בכך, יש משום הסדר שלילי המלמד על מהות ההתקשרות. בהסכם מיום 27.10.2008 הובטח לתובע תקציב בסך 330,000 ₪ עבור פעילותו בבחירות וכן, נחתם הסכם נוסף ביום 10.11.2008 בנוגע לתקציב ליום הבחירות בסך של 67,700 ₪ (נספחים ב' וג' בהתאמה, לתצהירו של הנתבע בתמיכה לבקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדו בהיעדר הגנה , להלן-"ההסכמים"). ההסכמים, משקפים לדידו בצורה מלאה את כל התשלומים שהוא התחייב בפני התובע כי יועברו אליו עבור פעילותו ולא מעבר לכך. יתירה מכך, מאחר ועילת התביעה היא הפרת התחייבות חוזית,המוכחשת, אין התובע זכאי לסעד כספי לשכר ראוי בשווי של 20,000$ לחודש.

הנתבע הוסיף וטען כי התובע , פעל למענו לאור הערכתו ואמונתו כי הוא ייבחר לרשות העיר ובכך ירבו סיכויו לקבל תפקיד ומישרה בעיריית ירושלים. בדומה לו, פעלו מתנדבים מרכזיים אחרים שקיוו כי הוא ייבחר לרשות העיר. במגזרים בהם פעל התובע לא היה צפוי שיעור הצבעה גבוה ולפיכך, הוא לא ראה סיבה להשקיע סכומי כסף גבוהים במערכת הבחירות להבדיל מהמגזרים הדתי והחרדי. בפועל, מתוך 95,000 מצביעים כ- 91,000 מצביעים היו מהמגזר הדתי על גווניו השונים וכ- 3,000 בלבד מהמגזר החילוני וכן, רק 579 הצביעו מהמגזר הערבי. בהתאם לכך, אין לראות הצלחה של התובע בפעולותיו במגזרים אלו מה גם שלא ניתן לשייך את התוצאות לפעילותו של התובע בלבד. התובע עצמו, לא ראה קשר ישיר בין ההצלחה לכאורה ובין גובה שכרו ואין רלוונטיות להצלחתו , המוכחשת, בנוגע לשכרו. יתירה מכך, התובע לא עבד עבורו במשך 4 חודשים כטענתו כי אם במשך כחודשיים בלבד . לראייה, הסיכום עמו נעשה רק שבוע לאחר 15.9.2009.

הנתבע מודה כי היו שיחות בינו ובין התובע בנוגע להעברת סכומי כסף אליו. הדבר ארע רק לאחר מועד הבחירות בפנייתו של התובע אליו בבקשה לסייע לו במצוקתו בתשלום סכום כלשהו עבור פעילותו בבחירות לעיריית ירושלים. זאת מחמת הרעה ביחסיו עם מקור פרנסתו בחברה בה עבד בשל סיועו לנתבע במערכת הבחירות. הנתבע טוען כי הוא לא דחה אותו על הסף כי אם השיבו כי ישקול את פנייתו וככל, שיקבל תרומות משמעותיות בנסיעותיו לגיוס תרומות בחו"ל, הוא יסייע לו במצוקתו. מאחר שלא נתקבלו תרומות, הוא דחה את פנייתו של התובע אליו בנדון שלא באה כשכר עבור פעילותו, כי אם כאפשרות לסיוע לפנים משורת הדין. לא בכדי, לא צורפו לכתב התביעה הסכם או חשבוניות על אף שהם מסמכים מהותיים . לפיכך, ביקש הנתבע להורות על דחיית התביעה.

דיון ומסקנות:

הנתבע, טען בבקשות שהגיש כנגד הרחבת חזית אסורה בתצהירו ובמסמכים שהגיש התובע , מהעילה החוזית עליה מושתתת תביעתו. בהחלטתי מיום 1.3.2011 קבעתי כי על הנתבע להתגונן אך ורק במסגרת העילות שפורטו בכתב התביעה ועל פי החזית שנפרשה בו וכל גרסה חדשה שהועלתה בתצהירו של התובע, הנתבע פטור מלהתגונן כנגדה. בנוסף נקבע שלא יהיה בידי התובע להסתמך על מסמכים שלא גולו במסגרת ההליכים המקדמיים ואין בתצהיר גילוי מסמכים משום מתן רשות להרחבת חזית(החלטה נוספת האוסרת על הרחבת חזית ניתנה ביום 23.3.2011 ).

התובע טען בסעיפים 6-8 לכתב התביעה כי הנתבעים פנו אליו בכדי לשכור את שירותיו לצורך גיוס תמיכה במועמדותם במגזר החילוני והערבי והבטיחו לו במפורש תשלום מלא עבור שירותיו. לפי כתב התביעה הוא הסכים לקבל את הצעת הנתבעים והחל בעבודתו בחודש יולי 2008. מכאן עולה כי לגרסת התובע, הוצעה הצעה ע"י הנתבע והיה קיבול שלה על ידו ומשכך נכרת לדידו הסכם ביניהם ומיד לאחריו, החל בעבודתו. בנוסף טען התובע כי הנתבע התחייב בפניו במפורש לכל אורך הדרך, לשלם לו את השכר המגיע לו עבור השירות שהעניק לו (סעיף 22 לכתב התביעה) אך בפועל הפר את ההסכם (כאמור בסעיף 21 לכתב התביעה). מנגד טען הנתבע כי התובע לא היה אמור לקבל שכר עבור פעילותו כלל, כי אם תקציב לכיסוי ההוצאות עקב הפעילות לרבות שכר הפעילים (סעיף 1 ג לכתב ההגנה) והכחיש, כי היה סיכום אחר איתו בכתב או בע"פ לתשלום שכרו של התובע והיא הנותנת, בהיעדר תנאים בהסכמים שנחתמו בדבר תשלום שכר לתובע (סעיף 7ב(ה) לכתב ההגנה).

כריתת הסכם מחייב:

לאור טענתו של התובע בכתבי הטענות ועל פי עילת תביעה חוזית בלבד בגין הפרת הסכם שהמסכת העובדתית לגביה הובאה בכתב התביעה, נימצא כי קיימת פלוגתא בשאלת כריתתו של חוזה מחייב לתשלום שכרו של התובע בגין פעילותו עבור הנתבע וכן בשאלת מועד תחילת הפעילות אם הוא החל מחודש יולי 2008 .

אין מחלוקת בין הצדדים כי לא נחתם חוזה בכתב בדבר שכרו של התובע (עמ' 1 שורות 11-13 לפרוטוקול מיום 4.11.2010 , עמ' 13 שורה 18) ואין גם חולק כי לא היה סיכום בע"פ או בכתב בעניין גובה שכרו של התובע עבור התפקיד אותו הוא מילא (עמ' 9 שורה 17, עמ' 14 שורות 26 ו- 33 וסעיף 98 לסיכומי התובע) ולא סוכמו גם מועדי התשלום.